משירי הדקדנס הרוסי

למשורר צעיר / ולרי יקובלביץ' בריוסוב

נַעַר חִוֵּר שֶׁמַּבִּיט בִּי בְּלַהַט,

שְׁמַע לַצַּוִּים שֶׁלְּךָ אֲצַוֶּה:

— עַל הַבָּאוֹת יֵשׁ לָתֵת אֶת הַדַּעַת,

אֵין לִמְשׁוֹרֵר נַחֲלָה בַּהֹוֶה.

— לֹא לְרֵעֶיךָ! לְךָ, רַק לְךָ הִיא

אַהֲבָתְךָ בְּלִי תִּכְלָה וּבְלִי גְּבוּל.

— מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת הִיא אֶבֶן רֵחַיִם:

כֹּף צַוָּארְךָ, בְּלִי הִרְהוּר וּבְלִי גְּמוּל.

נַעַר חִוֵּר שֶׁמַּבִּיט בִּי קוֹדֵחַ!

אִם לְצַוַּי תִּשָּׁמַע, לִשְׁלָשְׁתָּם,

גַּם כְּשֶׁאוּבַס, דֹּם אֶפֹּל כִּמְנַצֵּחַ —

לֹא יִשָּׁאֵר עוֹלָמִי מְיֻתָּם.

פרחי הלילה / ולרי יקובלביץ' בריוסוב

יוֹם תָּמִים יְשֵׁנִים פִּרְחֵי לֵיל...

אפאנאסי פט

מוּל הֲמֻלַּת הַדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית,

בַּאֲבָקוֹ שֶׁל יוֹם עָמָל לוֹהֵט,

תְּלוּיִים לָהֶם פְּרָחִים מְקֻדָּשִׁים,

נִרְפִּים, כִּבְדֵי חֲלוֹם, צוֹפִים לָעֵת.

אַךְ כְּשֶׁהַלַּיְלָה חָג אֶת חוּג תְּכָכָיו

כְּיִדְּעוֹנִית שֶׁכְּבָר בִּלְּתָה עוֹלָם

לְאוֹר יָרֵחַ אוֹ בְּאֵינְכּוֹכָב —

אָז הַפְּרָחִים זוֹקְרִים אֶת גִּבְעוֹלָם.

הִנֵּה נִפְעֶרֶת כְּחִיּוּךְ שְׂטָנִים

כּוֹתֶרֶת אֵשׁ, תְּהוֹם שֶׁל אַרְגָּמָן.

פִּרְחֵי הַבָּר, פִּרְחֵי הַבֻּסְתָּנִים,

שׁוֹמְעִים לְצַו הַלַּיְלָה בּוֹ בַּזְּמַן.

סְחַרְחַר מֵאַהֲבָה וּמִבְּגִידוֹת,

נִצְמָד כָּל פֶּרַח אֶל אָחִיו חִישׁ קַל,

מוֹצֵץ כַּעֲלוּקָה אֶת לְשָׁדוֹ

וְאָז נוֹשֵׁר בְּרֹךְ, רוֹחֵץ בְּטַל.

פגע רע / פיודור קוזמיץ' סולוגוב

מִי מְגַחֵךְ לְיָדִי בְּבַת שְׂחוֹק אֲרוּרָה?

זֶה הַמַּזִּיק שְׁתוּם הָעַיִן, הַפֶּגַע הָרָע.

פֶּגַע, מִיּוֹם טְבִילָתִי בְּאַגַּן הַטְּבִילָה,

פֶּגַע, מֵאָז שֶׁיִּבַּבְתִּי בְּתוֹךְ עֲגָלָה,

פֶּגַע, אַתָּה מְלַוֵּנִי כְּצֵל בְּעָבְרִי,

פֶּגַע עוֹכֵר אֲהָבִים וּמֵפֵר שִׁכְחָה.

פֶּגַע, אַתָּה גַּם תָּנִיחַ אוֹתִי בְּקִבְרִי.

מַהוּ מְקוֹר כֹּחֲךָ?

הוּא מִתְרַפֵּק עַל גּוּפִי בִּלְחִישָׁה אֲרוּרָה:

"פֶּגַע אֲנִי — לֹא יֻצְלַח, מְנֻדֶּה, פֶּגַע רָע!

אִם אֲחַפֵּשׂ לִי פִּנָּה, יְגַרְשׁוּנִי מִיָּד

כָּל חֲבֵרֶיךָ כֻּלָּם, פְּרָט לְךָ הָאֶחָד.

אַל תֵּאָבֵק בִּי לַשָּׁוְא, לֹא תֵּצֵא לַחָפְשִׁי,

כִּי תְּשׁוּקָתְךָ מוּזָרָה: רְצוֹנְךָ הוּא לִסְבֹּל.

כָּך נִקְשְׁרָה לְעוֹלָם נַפְשְׁךָ בְּנַפְשִׁי,

כְּמוֹ הַהִדְהוּד אֶל הַקּוֹל”.

*** / פיודור קוזמיץ' סולוגוב

דִּינִי נִגְזַר לְלֹא רַחֵם

וְזוֹהִי אַשְׁמָתִי, וַדַּאי.

הַפְלִיאוּ בִּי אֶת לַעַגְכֶם,

עוֹלַלְתִּי זֹאת בְּמוֹ יָדַי.

יָדַעְתִּי שֶׂגֶב וּגְדֻלָּה,

קְדֻשַּׁת עוֹלָם שֶׁאַךְ נִבְרָא,

אַךְ תָּסְסָה בִּי תַּרְעֵלָה —

חַיַּי גִּלְּמוּ אֶת כִּעוּרָהּ.

כְּשֶׁרִאשׁוֹנוֹת הַצִּפֳּרִים

הֵחֵלּוּ לְגַלְגֵּל שִׂיחָה

וְטַל צָחַק לַסִּפּוּרִים

אֲשֶׁר הִשְׁמִיעָה הַזְּרִיחָה,

כְּשֶׁהַנָּחָשׁ בִּמְאוּרָתוֹ

רָטַט מֵאֹשֶׁר חַף מֵחֵטְא,

טִמֵּאתִי אֶת נְשִׁיקָתוֹ

בְּרַעֲלִי הַמְּשַׁחֵת.

אֲנִי, יָחִיד מִבֵּין אַחַי,

נִכְסָף לְרֶשַע וּדְמָעוֹת

וּמִתְקַנֵּא בַּדְּרוֹר הַחַי

הַמְּפַעֵם בְּכָל פָּעוֹט.

גַּלְמוּד וָגֵא, שׁוֹחֵר רָעָה,

אָמִיט אָסוֹן עַל נַחֲלָתִי.

אִי–שְׁלֵמוּתָהּ שֶׁל הַבְּרִיאָה

אוֹתִי תּוֹקִיעַ, רַק אוֹתִי.

מרוסית: רונן סוניס