אל ההומואים

כדור הארץ, אדמתם של בני האדם ושל ההומואים, מתלהט. דליקת הרקיעים, שבחום השמש לוהבים בכל שנה מעט יותר, מעווה את פני האדמה וממוססת את חלקיה הרטובים אל תוך האטמוספירה. האוויר נגדש באדי המים שעולים מאפלת תהומות ונקיקים, מבארות שחצבו עובדי אדמה קדמונים, מקרקעית ימות ואגמים חרבים. בכח השמש, בתנועת ההתפשטות של האד, חוזרות אל העולם רוחות הומואיות שנחו עד כה במעבה האדמה. הן נפוצות באטמוספירה ומרעילות את האוויר בהגיונותיהן העקמומיים, במילותיהן הפתייניות, בצחנת בית קברות של הבל פיהן. הן מצחקות לפנינו, דורכות את המנוחה, משבשות את המחשבה. כשאנחנו הולכים ברחובות, כשאנחנו שוכבים במיטה, הם מופיעים בפנינו, מלאכים של מטה, לוטשים בנו מבטים וקוראים בשמנו. האם נצליח להיענות לקריאתם? האם נעמוד בכוחה?

חזיונם מגלה לנו את טמיעתה של ההומוסקסואליות הקדושה, העתיקה, המתוקה, בתועפות של טומאה: בצייתנות, בחנופה, בפשרה של נוחות ושל יישוב הדעת, בהיעתרות לסדרי העולם שכוננו סטרייטים, בחקיינות, בזחיחות, בשוויון נפש, באירוניה תפלה, בשכחת מהותה הפנימית של מתנת ההומואיות שהופקדה בידינו. אולם אין זו טמיעה ללא שיור, מהות שהתאכלה עד כלות. אנחנו קוראים לחלץ את קדושת ההומוסקסואליות מקליפות הטומאה שנכלאה בהן, לייסד הומוסקסואליות חדשה.

בשנים האחרונות הומואים הוכיחו שהם יכולים להפוך לכל דבר שירצו בו: יש הומואים בכנסת, במועצת העיר, בצבא הישראלי, בשב״כ, במעון ראש הממשלה, בבנקים, בחברות כח אדם, בפקידות התרבות, בפקידות האוניברסיטה, בפקידות האמנות, בפקידות העיתונות. ועם כל ההישגים האלה, נותרת ללא מענה השאלה האם הומואים עוד מסוגלים להיות הומואים. האם נצליח לשחזר את לחשי ההשבעה ההומואים הקדומים, אלה שעברו משך מאות שנים מדור לדור ואבדו בדרכם אל הדור שלנו.

חוויות האמת של הומו בן הזמן הן אלה שחווה בתקופות החיים המוקדמות, הילדות והנעורים: השונות, הדחייה, הכאב והסבל; אבל גם ההיבדלות והנבחרות. ההיזכרות בחוויות אלה, במחשבה ובגוף, הן רגעי ההתייחדות עם המהות ההומוסקסואלית. יחסם של סטרייטים להומואים לאורך כל שלבי חייהם אינו אלא חזרה על היחס אליהם בשלבי הילדות.

כוחה של הבזות כפי שהיא נחווית בשלבי החיים הראשונים תמיד עולה על כוחם של פרסי התנחומים שמוענקים בתמורה לה בהמשך הדרך - ההתבססות, הכבוד, הכוח, ההרמוניה המדומה. ערך הפחם השחור שנכרה מתוך הנפש ההומואית עולה על ערך היהלומים שמופקים ממנו בכובד האדמה שעקה עליו. כל דימוי מאוחר יותר מזה שהתגבש בראשית החיים על היחס שבין סטרייטים להומואים ועל תפקידם של הומואים עלי אדמות הוא כוזב ויסודו בתעמולה סטרייטית, בתעתוע נוכח עיניים שטחו מראות את התרמית שנרקמה עבורם, את הכלוב שאליו הושלכו. אל למעטה הליברלי להטעות אותנו: מתחת למופעי הקבלה החברתית שוקקים התיעוב, הקנאה והיראה. אהבת המדינה להומואים היא שקר וכך גם כל דיבור במתק שפתיים על זכויות ועל חוקים. מקומם של ההומואים במפלגה, כל מפלגה, הוא תמיד מפוקפק ורעוע. מקומם של ההומואים בתרבות יהיה תמיד בסכנה. השוק החופשי מראה אהבה עקבית להומואים, אך בתנועתו המאחדת והמשטחת, הוא שיקבור סופית את ההומוסקסואליות. רק אנחנו נושיע את עצמנו.

הומוסקסואליות היא עקרות! אין הורות הומוסקסואלית, אין שארות הומוסקסואלית; להומו אין ולא יהיה דור המשך, בגלל מגבלתו העקרונית והנצחית של הגוף הגברי. להומואים אין רחם. הומוסקסואליות היא שבר במהלך הזמן, מעקש בתנועת ההתפתחות וההשתנות; היא הקבוע והמוקשה והנחרץ. העקרות היא עקרונית להומואים לא פחות מכפי שהפיריון, ההולדה וגידול הילדים חשובים לסטרייטים. העקרות היא זו שמדיחה את ההומו - כבר ברגע לידתו - מכל ציבור סטרייטי ומרוקנת מתוכן כל הסכם חברתי שמבוסס על לידה והורשה. ההומו לא יכול לממש את ההסכם בין האל לבין הקהילה בטקסי המילה והחניכה של הנולדים, הוא מורחק מהחוזה שבין האזרח למדינה שמבוסס על הענקת הילדים לצבא והקזת הדם שלהם בידי המדינה ושל אחרים בידיהם, ההומו השכיר או בעל ההון נותר מחוץ לחוזה עם העולם הכלכלי שמתחדש מדור לדור באמצעות הורשה של נכסים ושל חובות, של עודף ושל מחסור. לכן כללי החישוב שמדריכים את הקיום הסטרייטי אינם חלים על הומואים. איננו כפופים לחישובי הירושה, הדירה, המשכנתא, קיצוב הזמן, חלוקתו ומדידתו, הדאגה לרווחתו ולחינוכו של הדור הבא, האחריות השקולה באשר לסביבה ולחברה בעתיד לבוא. אבל מכאן גם המשא הכבד שרובץ על כתפי ההומואים. רק אנחנו יכולים לאצילים שבמעשים, רק אנחנו יכולים לגבורה. צורות הענישה החמורות ביותר של החברה הסטרייטית – נידוי וביזוי, הוקעה והשפלה - חרוטות בבשרנו מלידה. אי אפשר לאיים על הומו שיביישו אותו, כי ההומואיות היא הבושה.

הומוסקסואליות היא סטייה! אין נורמליות הומואית; אין סדר חברתי הומואי, שיוגר אל הסדר הסטרייטי; אין הומואיות נוחה להתחבב, קלה לעיכול. ההומוסקסואליות כופרת בהבחנות, בחלוקות, בהסדרות - בין ידיד לאוהב, בין אוהב לאויב, בין חבר לזיון, בין מורה למאהב, בין השניים לאחד, בין האל למאמיניו; והיא מתקיימת בקשרים בין-דוריים, בין-מעמדיים, וגם בין-מיניים. היא כופרת בהתפצלויות שלה עצמה, כפי שנערכו בעשורים האחרונים, בין הכשר לטמא, הראוי לבזוי: ההומוסקסואליות, על אף כל ההכחשות ההדחקות, כרוכה ללא התר בפדרסטאה ובפרוורסיה. רק לה יש את הכוח למוסס את ההבחנות השפלות שעליהן מתבססת החברה הסטרייטית, שבאמצעותן רוצעים ומייסרים הסטרייטים זה את זה ואת ההומואים. ההומוסקסואליות איננה רק מראה אחר; היא סוג אחר של ראיה. היא טורפת את העולם הסטרייטי על פיו – בוללת בו ומהפכת אותו – בכל מבט. זו הסכנה שהיא נושאת.

הומוסקסאוליות היא מהפכנית! אנחנו חיים בעת קיצונית ובמקום קיצוני, בשגרה של רצחנות משתוללת ושל המתה איטית. ישראלים נושאים נשק - חיילים מטעם המדינה או מטעם עצמם - רוצחים באופן סיטונאי בעזה, בגדה המערבית וברחובות הערים הישראליות. הרצח הצבאי הוא מעשה סטרייטי שמבוסס על אחוות הגברים ההטרוסקסואלים, על מוצאותיה הברוטליים של תשוקה לא נודעת, ועל החינוך בתוך המשפחה, הקהילה והלאום. יותר מכך, לאורך כל הדורות קמו הומואים נגד המדינה: סוקראטס שנידון למוות על השחתת הנוער ובמאה האחרונה יעקב דה האן, גבריאל גרסיה לורקה, פייר פאולו פאזוליני, ז׳אן ז׳נה.

ההומו הוא לוחם הגרילה, המהפכן, הטרוריסט, שיש בכוחו לשים לאל את אוסף הפשרות ודרכי הביניים שעליהם מושתתת הברית שבין המדינה לבין נתיניה הסטרייטים.

סטרייטים מספרים לעצמם שבעיתות משבר כל שאדם יכול הוא לגייס את כוחותיו הדלים, לעשות מעשה אנושי רגיל ולערוך שינוי קטן; אנחנו ההומואים לא מאמינים בכוחם של מעשים רגילים, אלא רק במעשים של גדולה. גיבורי העתיד, כמו גיבורי העבר, יהיו הומואים.

איננו קוראים לחקיינות של הצורות ההומואיות הקדמוניות - איננו רוצים לחזור לארון או לקומם עולם הומואי שאבד. ההומואיות הקדושה החדשה תהיה תוצר של עולם ההומואים שבו אנו חיים כיום. אבל את העולם הזה יש להכיר, ולהמציא את קיומנו בו כהומואים.

עלינו ללמד את עצמנו להפוך להומואים - לפענח את התצורות ההומואיות הקדמוניות שטבועות בנו ולשחררן אל העולם. לזהות את מה שאנו כבר יודעים, כמו שילד לומד לדבר, כמו שנער לומד להזדיין, כמו שזקן לומד להכיר ולאהוב את מיחושיו. להתאמן בהומוסקסואליות ולהשיג אותה מחדש.