top of page

האורגיה / אנריקה בואנאוונטורה

קטע מתוך המחזה


הדמויות


זקנה

אילם

קבצן‭ ‬ראשון

קבצן‭ ‬שני

קבצן‭ ‬שלישי

גמדה


הזקנה‭ ‬יושבת‭ ‬על‭ ‬כורסה‭ ‬עתיקה‭ ‬מול‭ ‬המראה‭, ‬מתגנדרת‭. ‬מימינה‭ ‬ומשמאלה‭ ‬שתי‭ ‬ערימות‭ ‬בגדים‭ ‬שבימים‭ ‬אחרים‭ ‬ היו‭ ‬נאים‭ ‬ואלגנטיים‭.‬


זקנה: אני‭ ‬יודעת‭ ‬איפה‭ ‬החבאת‭ ‬אותו‭? ‬תמיד‭ ‬אתה‭ ‬דוחף‭ ‬אותו‭ ‬למקומות‭ ‬הכי‭ ‬משונים‭, ‬ואז‭ ‬מאשים‭ ‬אותי‭ ‬שגנבתי‭ ‬ ממך‭. ‬כל‭ ‬פעם‭ ‬אותו‭ ‬הסיפור‭. ‬אבל‭ ‬אלוהים‭, ‬הוא‭ ‬רואה‭ ‬והוא‭ ‬יודע‭ ‬שלא‭ ‬גנבתי‭ ‬ממך‭ ‬שום‭ ‬כסף‭. ‬קמצן‭, ‬מי‭ ‬יודע‭ ‬איפה‭ ‬שמת‭ ‬אותו‭, ‬החמדנות‭ ‬אוכלת‭ ‬אותך‭ ‬מבפנים‭. ‬


פאוזה‭. ‬היא‭ ‬שבה‭ ‬ומתגנדרת‭. ‬בנה‭, ‬האילם‭, ‬גונח‭ ‬בבוז‭ ‬ומפשפש‭ ‬בכל‭ ‬פינות‭ ‬החדר‭. ‬הוא‭ ‬פונה‭ ‬אל‭ ‬הקהל ‭ ‬ובתנועות‭ ‬ידיים‭ ‬מאשים‭ ‬את‭ ‬אמו‭ ‬שגנבה‭ ‬ממנו‭ ‬את‭ ‬הכסף‭ ‬שהרוויח‭ ‬מצחצוח‭ ‬נעליים‭.‬


זקנה: וגם‭ ‬אם‭ ‬הוצאתי‭ ‬כמה‭ ‬גרושים‭, ‬לא‭ ‬גנבתי‭. ‬זכותי‭. ‬אני‭ ‬הבאתי‭ ‬אותו‭ ‬לעולם‭ ‬וסחבתי‭ ‬אותו‭ ‬בבטן‭ ‬שלי‭ ‬וגידלתי‭ ‬אותו‭ ‬ופירנסתי‭ ‬אותו‭ ‬ומה‭ ‬לא‭. ‬אני‭ ‬האמא‭ ‬שלו‭. ‬


האילם‭ ‬שב‭ ‬ופונה‭ ‬אל‭ ‬אמו‭, ‬שוב‭ ‬דורש‭ ‬את‭ ‬הכסף‭. ‬

זקנה: הכל‭ ‬בגלל‭ ‬צרות‭ ‬העין‭ ‬שלך‭. ‬אתה‭ ‬מקנא‭! ‬הקנאה‭... ‬הקנאה‭, ‬היא‭ ‬אוכלת‭ ‬אותך‭. ‬כמה‭ ‬שנים‭ ‬עברו‭? ‬עזוב‭ ‬את‭ ‬הכסף‭. ‬אתה‭ ‬שומע‭? ‬מה‭ ‬ישמע‭? ‬חירש‭ ‬כמו‭ ‬חצץ‭. ‬זה‭ ‬העונש‭ ‬שלי‭ ‬מאלוהים‭. ‬כמה‭ ‬שנים‭ ‬כבר‭? ‬שלושים‭... ‬ארבעים‭ ‬שנה‭... ‬ארבעים‭ ‬וחמש‭? ‬אולי‭ ‬ארבעים‭ ‬ושבע‭? ‬ולא‭ ‬השתנית‭, ‬ככה‭ ‬נולדת‭.‬


האילם‭ ‬מסמן‭ ‬בידיו‭ ‬שגנבה‭ ‬ממנו‭ ‬שלושים‭ ‬וחמישה‭ ‬פסו‭.‬

זקנה שלושים‭ ‬וחמישה‭? ‬לא‭ ‬נראה‭ ‬לי‭. ‬עשרים‭ ‬פסו‭ ‬מסכנים‭ ‬לקחתי‭ ‬בשביל‭ ‬האורגיה‭ ‬של‭ ‬השלושים‭ ‬לחודש‭. ‬עשרים‭ ‬פסו‭ ‬מסכנים‭. ‬מנוול‭. ‬תיכף‭ ‬יגיד‭ ‬שהוא‭ ‬מפרנס‭ ‬אותי‭. ‬אם‭ ‬לא‭ ‬הנדיבות‭ ‬שלהם‭, ‬כן‭, ‬כן‭, ‬שלהם‭, ‬אלו‭ ‬שאתה‭ ‬שונא‭, ‬אלו‭ ‬שאתה‭ ‬מקנא‭ ‬בהם‭, ‬הייתי‭ ‬מתה‭ ‬לבדי‭ ‬בחוֹר‭ ‬הזה.

‭  ‬

פאוזה‭. ‬היא‭ ‬שבה‭ ‬ומתגנדרת‭. ‬האילם‭ ‬גונח‭ ‬בזעם‭ ‬ובאין–אונים‭. ‬הוא‭ ‬מדגים‭ ‬כיצד‭ ‬היה‭ ‬מולק‭ ‬את‭ ‬ראשה‭.‬


זקנה אתה‭ ‬עוד‭ ‬מסוגל‭ ‬לעשות‭ ‬את‭ ‬זה‭. ‬


פאוזה‭. ‬היא‭ ‬ממשיכה‭ ‬להתגנדר‭, ‬סורקת‭ ‬ברוב‭ ‬טקס‭ ‬את‭ ‬שיערה‭ ‬האפור‭. ‬


זקנה כמה‭ ‬שנים‭ ‬עברו‭? ‬אולי‭ ‬חמישים‭ ‬שנה‭? ‬חמישים‭, ‬לא‭? ‬לא‭ ‬גנבתי‭ ‬שלושים‭ ‬וחמישה‭, ‬לקחתי‭ ‬עשרים‭ ‬בשביל‭ ‬האורגיה‭ ‬של‭ ‬השלושים‭ ‬לחודש‭. ‬יש‭ ‬היום‭ ‬אורגיה‭, ‬ואני‭ ‬לא‭ ‬רוצה‭ ‬לשמוע‭ ‬ממך‭ ‬עוד‭ ‬מילה‭. ‬מספיק‭ ‬דיברת‭.‬

פאוזה‭. ‬

זקנה איך‭ ‬ידבר‭? ‬אילם‭ ‬כמו‭ ‬צנון‭. ‬


פאוזה‭.‬


האילם‭, ‬בחמת‭ ‬זעם‭, ‬מרים‭ ‬את‭ ‬הסיר‭ ‬שמונח‭ ‬על‭ ‬שולחן‭ ‬באחורי‭ ‬הבמה‭.‬


זקנה‭ ‬ האוכל‭. ‬עזוב‭ ‬את‭ ‬האוכל‭ ‬לאורגיה‭. ‬קניתי‭ ‬אותו‭ ‬בכסף‭ ‬שלי‭, ‬בכספי‭ ‬שלי‭! ‬איי‭ ‬אלוהים‭, ‬אלוהים‭ ‬שלי‭. ‬מה‭ ‬עשיתי‭ ‬שזה‭ ‬מגיע‭ ‬לי‭. ‬הוא‭ ‬גובה‭ ‬ממני‭ ‬חובות‭ ‬שצברתי‭ ‬בחטאים‭ ‬שלי‭. ‬זו‭ ‬כפרתי‭, ‬זו‭ ‬חליפתי‭, ‬קיבינימאט‭. ‬


האילם‭ ‬מניח‭ ‬את‭ ‬הסיר‭ ‬במקומו‭ ‬ומתקרב‭ ‬אל‭ ‬האם‭. ‬הוא‭ ‬כורע‭ ‬תחתיה‭ ‬וממלמל‭ ‬את‭ ‬ברכת‭ ‬המזון‭ ‬בגניחות‭ ‬רכות‭. ‬הוא‭ ‬ מערסל‭ ‬את‭ ‬ראשו‭ ‬בין‭ ‬קפלי‭ ‬חצאיתה‭. ‬דוחף‭ ‬את‭ ‬עצמו‭ ‬אל‭ ‬תוכה‭, ‬כאילו‭ ‬מנסה‭ ‬לחזור‭ ‬אל‭ ‬תוך‭ ‬הרחם‭ ‬שלה‭. ‬היא‭ ‬מחייכת‭ ‬ומלטפת‭ ‬אותו‭. ‬


זקנה היית‭ ‬רוצה‭ ‬לחזור‭ ‬לשם‭, ‬מה‭? ‬הייתה‭ ‬רוצה‭ ‬להתכרבל‭ ‬שם‭ ‬בפנים‭ ‬שוב‭.‬


היא‭ ‬ממששת‭ ‬את‭ ‬טבורה‭. ‬


זקנה וכשהיית‭ ‬בפנים‭ ‬איך‭ ‬בעטת‭ ‬כדי‭ ‬שיוציאו‭ ‬אותך‭. ‬ככה‭ ‬הגברים‭. ‬תשעה‭ ‬חודשים‭ ‬נלחמים‭ ‬שיוציאו‭ ‬אותם‭, ‬ואחר‭ ‬כך‭ ‬חיים‭ ‬שלמים‭ ‬נאבקים‭ ‬לחזור‭ ‬פנימה‭.‬


צוחקת‭, ‬צוחקת‭ ‬עד‭ ‬דמעות‭. ‬


זקנה די‭, ‬די‭, ‬הכל‭ ‬בסדר‭. ‬אל‭ ‬תחבק‭ ‬אותי‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬חזק‭, ‬כאילו‭ ‬אתה‭ ‬מנסה‭ ‬להעיר‭ ‬את‭ ‬השדים‭ ‬שלי‭. ‬במקום‭ ‬כל‭ ‬הקוצי–מוצי‭ ‬הזה‭, ‬אולי‭ ‬תהיה‭ ‬קצת‭ ‬יותר‭ ‬נדיב‭? ‬קום‭, ‬די‭ ‬לגנוח‭, ‬תחפש‭ ‬לי‭ ‬את‭ ‬חקובו‭? ‬את‭ ‬פדרו‭, ‬את‮…‬‭ ‬די‭ ‬למלמל‭ ‬ולגנוח‭. ‬אין‭ ‬לך‭ ‬מה‭ ‬לקנא‭. ‬תסתכל‭, ‬מותק‭ ‬שלי‭, ‬אין‭ ‬לי‭ ‬אף‭ ‬אחד‭. ‬השד‭ ‬הקטן‭ ‬שלי‭, ‬הוא‭ ‬כבר‭ ‬קשיש‭, ‬הוא‭ ‬ישן‭ ‬שנת‭ ‬ישרים‭. ‬רק‭ ‬מדי‭ ‬פעם‭ ‬אני‭ ‬שומעת‭ ‬את‭ ‬חרחורי‭ ‬הגסיסה‭ ‬שלו‭. ‬והשדים‭ ‬שלהם‭, ‬גם‭ ‬הם‭ ‬ישנים‭. ‬פדרו‭, ‬חואן‭, ‬חקובו‭, ‬אנטוניו‭, ‬אוגוסטו‭, ‬הוגו‭, ‬אלברטו‭, ‬לואיס‭, ‬ניקולס‭, ‬סנטיאגו‭,‬‭ ‬אנחל‭, ‬נורברטו‭, ‬פיליברטו‭ ‬והמתים‭, ‬מנוחתם‭ ‬עדן‭. ‬כבר‭ ‬לא‭ ‬נשאר‭ ‬לך‭ ‬למי‭ ‬להציץ‭ ‬לו‭ ‬מחור‭ ‬המנעול‭. ‬אהה‮…‬‭ ‬שובב‭. ‬אהבת‭ ‬להציץ‭ ‬לאמא‭ ‬שלך‭. ‬אהבת‭ ‬לראות‭ ‬את‭ ‬הכול‭, ‬לא‭ ‬ככה‭? ‬ אני‭ ‬יודעת‭ ‬שאתה‭ ‬לא‭ ‬סובל‭ ‬אותם‭, ‬אבל‭ ‬אתה‭ ‬צריך‭ ‬ללכת‭ ‬אליהם‭ ‬ולהוציא‭ ‬מהם‭ ‬כסף‭. ‬מרוב‭ ‬שאתה‭ ‬קמצן‭, ‬אני‭ ‬צריכה‭ ‬לקבץ‭ ‬מהם‭ ‬נדבות‭. ‬גם‭ ‬אני‭ ‬קבצנית‭! ‬כמו‭ ‬הקבצנים‭ ‬שלי‭, ‬כמו‭ ‬הקבצנים‭ ‬של‭ ‬האורגיה‭ ‬של‭ ‬השלושים‭ ‬לחודש‭. ‬אלו‭ ‬שאתה‭ ‬שונא‭ ‬כל‭ ‬כך‭. ‬


האילם‭ ‬מסמן‭ ‬בידיו‭ ‬שהיא‭ ‬מבזבזת‭ ‬את‭ ‬הכסף‭ ‬על‭ ‬המגעילים‭ ‬האלו‭. ‬הוא‭ ‬יורק‭ ‬עליהם‭, ‬הטיפות‭ ‬ניתזות‭ ‬על‭ ‬הקהל‭. ‬


זקנה זה‭ ‬הכסף‭ ‬שלי‭, ‬הרווחתי‭ ‬אותו‭ ‬ביושר‭, ‬בעצמי‭, ‬הרווחתי‭ ‬כשעוד‭ ‬הייתי‭ ‬אני‭. ‬וגם‭ ‬עכשיו‭, ‬בזיכרון‭ ‬שלי‭, ‬אני‭ ‬עוד‭ ‬מרוויחה‭.‬


האילם‭ ‬מסמן‭ ‬בידיו‭ ‬שהיא‭ ‬משקרת‭, ‬שאת‭ ‬הכול‭ ‬גנבה‭ ‬ממנו‭. ‬הוא‭ ‬מוציא‭ ‬את‭ ‬כיסיו‭ ‬הריקים‭, ‬מציג‭ ‬לראווה‭ ‬את‭ ‬בטנתם‭, ‬כדי‭ ‬להוכיח‭ ‬את‭ ‬פשעה‭. ‬


זקנה אתה‭ ‬קמצן‭, ‬קמצן‭ ‬וחוצפן‭. ‬כן‭, ‬אני‭ ‬מוציאה‭ ‬את‭ ‬הכסף‭ ‬על‭ ‬הקבצנים‭, ‬אני‭ ‬נהנית‭ ‬עם‭ ‬הקבצנים‭, ‬יש‭ ‬לי‭ ‬זכות‭ ‬ליהנות‭. ‬לֵך‭, ‬לֵך‭ ‬תביא‭ ‬קצת‭ ‬כסף‭. ‬מצדי‭ ‬תצחצח‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬הנעליים‭ ‬של‭ ‬כל‭ ‬העולם‭ ‬הזה‭. ‬בושה‭ ‬לאמא‭ ‬שלך‭, ‬לֵך‭ ‬כבר‭! ‬

היא‭ ‬מניפה‭ ‬את‭ ‬המטאטא‭, ‬מאיימת‭ ‬עליו‭. ‬האילם‭ ‬בורח‭, ‬מצחקק‭ ‬ומלגלג‭ ‬עליה‭. ‬הזקנה‭ ‬מתיישבת‭, ‬עייפה‭, ‬על‭ ‬הכורסה‭ ‬העתיקה‭ ‬שלה‭. ‬פאוזה‭.‬


זקנה חקובו‭, ‬זה‭ ‬אתה‭ ‬שם‭? ‬אתה‭ ‬יודע‭, ‬יורש‭ ‬העצר‭ ‬הבריטי‭, ‬בזמן‭ ‬מלחמת‭ ‬העולם‭ ‬הראשונה‭, ‬עשה‭ ‬את‭ ‬המסע‭ ‬הראשון‭ ‬שלו‭ ‬לדרום‭ ‬אמריקה‭. ‬והאחרון‭! ‬איך‭ ‬הוא‭ ‬יבוא‭ ‬לדרום‭ ‬אמריקה‭ ‬המחרידה‭ ‬של‭ ‬היום‭? ‬נסענו‭ ‬באותה‭ ‬הרכבת‭... ‬היה‭ ‬לי‭ ‬קרון‭ ‬שינה‭ ‬שלם‭ ‬לעצמי‭... ‬מהחלון‭ ‬ראו‭ ‬את‭ ‬הפמפה‭... ‬והרכבת‭... ‬פוקה‭ ‬פלטה‭, ‬פוקו‭ ‬פסו‭, ‬פוקה‭ ‬פלטה‭, ‬פוקו‭ ‬פסה‭... (‬מאיצה‭ ‬ומתלהטת‭ ‬עד‭ ‬שמגיעה‭ ‬לשיא‭). ‬אבל‭ ‬זה‭ ‬עלה‭ ‬לנו‭... (‬מתחילה‭ ‬מהר‭ ‬ומאטה‭ ‬עד‭ ‬לכדי‭ ‬הרפיה‭) ‬הרבה‭ ‬כסף‭, ‬הרבה‭ ‬דאגות‭, ‬הרבה‭ ‬כסף‭ ‬הרבה‭ ‬דאגות‭... ‬שששששש‭...‬


מספרדית: יותם פלדמן

עריכת תרגום: אדם בלומנטל

Commentaires


bottom of page